פסק-דין בתיק תא"מ 17971-11-10

עניינו של פסק הדין שלפניי בתביעה כספית לתשלום פיצוי מוסכם בשל הפרת חוזה מכר מקרקעין.

ואלה טענות התובע :

הנתבע הינו בעלים של זכויות החכירה בדירת מגורים ברח' יעל 96 בשכונת ברק בנצרת עלית (להלן: הדירה).

לאחר מו"מ ממושך, נכרת ביום 26.5.09 הסכם (זכרון דברים) בין הצדדים, בגדרו מכר הנתבע לתובע את הזכויות בדירה הנ"ל. העתק זכרון הדברים צורף לתביעה כנספח א' (להלן : זכרון הדברים).

תמורת הזכויות סוכם כי התובע ישלם לנתבע כ- 1,975,000 ש"ח.

הנתבע הפר את ההסכם הפרה יסודית בצורה חד צדדית ומבלי כל הודעה מוקדמת, התחמק מקיום ההסכם תוך העלאת נימוקים בלתי סבירים, כגון טענתו חסרת הבסיס כי הוא צריך זמן להמצאת האישורים מהרשויות השונות, כי אינו מצליח להוציא נסח רישום מקרקעין ואישור ממנהלת צה"ל.

בד בבד, הוצעה הדירה למכירה אצל מתווך דירות בתמורה לסך של 3,000,000 ש"ח.

לטענת התובע הנתבע צריך היה טרם כניסתו למו"מ לברר אם הוא יכול למכור את הדירה.

טענות הנתבע כי הוא אינו יכול למכור את הדירה מופרכות.

התובע צירף את החלטה 1132 של מינהל מקרקעי ישראל (ולהלן: המינהל) אשר לשיטתו מאפשרת במקרה זה העברת הזכויות. עוד טען, כי מדובר בנכס מהוון והזכויות רשומות בטאבו, ולפיכך אין כל מניעה להעברת הבעלות בו.

עפ"י ס' 15 לזכרון הדברים, צד המפר את הוראותיו חב בפיצוי מוסכם בסך 20,000 ש"ח, ואת הסך הנ"ל עתר התובע לפסוק לו.

ואלה טענות הנתבע :

הנתבע מאשר את החתימה על זכרון הדברים, אך מציין כי מלבד קביעת התמורה לא צוין באותו מסמך דבר בקשר לזיהוי הנכס, לרבות מספר גוש, חלקה, מגרש וכדומה. בזכרון הדברים נקבע תנאי מתלה, אשר באי התקיימותו בטל זכרון הדברים מעיקרו.

תנאי זה נקבע לאחר שהנתבע הבהיר לתובע, כי יתכן וישנה בעיה מצד שלטונות הצבא והמדינה לקבל אישור למכירת הנכס. זאת, בשל העובדה שהנכס מצוי בשכונה שנבנתה עבור אנשי צבא בלבד, וקיים פרק זמן מינימאלי המונע מדיירי השכונה למכור את בתיהם לאחרים.

בתצהירו הוסיף הנתבע וציין, כי מאחר ורכישת הנכס נעשתה באמצעות עמותת נאות ברק, ידע כי עליו לקבל את הסכמת העמותה ו/או המינהל למכירה ולכן עמד על הוספת התנאי המתלה לזכרון הדברים.

הבהרות אלה של הנתבע לתובע קיבלו ביטוי בסעיפים שונים בזכרון הדברים, כגון סע' 4, סע' 14 וסע' 18.

התובע היה מודע למגבלות הנתבע במכר, אישר עובדה זו בחתימתו על זכרון הדברים וחרף זאת מתעלם מכך.

בס' 15 לזכרון הדברים, הדן בפיצוי המוסכם, נקבע חד משמעית כי ככל שלא יתקבל אישור זכויות או נסח טאבו יבוטל זכרון הדברים ללא כל פיצוי.

משלא הייתה בידי הנתבע כל אפשרות להמציא אישור זכויות, אין חובה לשלם את הפיצוי.